אחת משמונה

בערך בגיל ארבעים רופא המשפחה התחיל לנדנד לי לעשות ממוגרפיה בכל פעם שהגעתי אליו. לקח לו שנתיים אבל הצליח לו. עשיתי ממוגרפיה. הבדיקה לא היתה סימפטית במיוחד, אבל אחרי יומיים התקשרו וביקשו שאבוא שוב. יש משהו בצילום שרוצים לבדוק שוב. קצת נלחצתי אבל בסופו של דבר הוחלט שאין ממצאים, כלומר הכל טוב ואין לי כלום. הרופא שלי, אמר שבכל מקרה, בגיל שלי רצוי לעשות שוב כל שנתיים, להיות בטוחים אבל אני לא אוהבת בדיקות. אחר שנתיים הוא כמובן התחיל לנדנד לי שוב וכל פעם שבאתי אליו יצאתי עם הפנייה לממוגרפיה. הפעם לקח הרבה יותר זמן אבל לפני כחודשיים התפניתי לעצמי והתקשרתי למכון לבריאות האישה להזמין תור. הבחור מהעבר השני, קבע איתי מועד וגם ביקש שאדאג להתחייבות מקופת חולים. כיוון שכבר הזמנתי את התור, אז גם התקשרתי לקופת חולים כדי לברר את עניין ההתחייבות. משום מה הרגשתי שהפקידה של קופת חולים מנסה...

חיימ`קה שלי

כמה שבועות ביקור מולדת חלפו להם כהרף עין. אבי ילדיי בילה בחברת הבן הצעיר בעיקר, שגם החסיר כמה ימים מבית הספר לכבוד הביקור. גם החייל קיבל חמשו"ש (חמישי, שישי, שבת) בכל התקופה שאביו היה היה פה. בסוף השבוע האחרון לביקור החייל ביקש להשאר בבית גם ביום ראשון ושני כי הנסיעה של אביו נקבעה ליום שני בלילה. הוא קיבל סירוב לבקשתו וחזר ביום ראשון בבוקר לבסיס מאוכזב מאוד. נדמה היה לי שהאכזבה קשורה לכך שלא קיבל את החופשה הקטנה לה ציפה בעקבות הנסיבות, ולא כל כך התייחסתי לזה. היה לי ברור שהוא יתגבר על כל העניין. אבל כשחזרתי הביתה ביום ראשון בערב פנה אלי אבי ילדיי ואמר לי שהוא מאוד מודאג. החייל דיבר איתו והוא חש שהאכזבה שלו גדולה מאוד. הוא חייל טוב, בעל מוטיבציה ובשבועות הקודמים כשעסקו באימונים ומטווחים הוא קיבל בהבנה את העובדה שלא שיחררו אותו מעבר לסוף השבוע. גם ביום ראשון כשחזר לבסיס, עשה זאת כי זה מה שצריך לעשות. כל מה שהוא עושה כרגע זה שמירה ומטבח ובשביל זה לא נותנים לו...

תפוח מחמם לב

לפני כשבועיים הגיעה אלי קופסת הפתעות מתפוז ובתוכה תפוחי פינק ליידי של בראשית. החבילה כמובן הגיעה כשלא הייתי בבית והבן שלי שמאוד אוהב תפוחים מיד פתח את החבילה, התכבד בתפוח והתקשר לעדכן אותי בפה מלא: אמא, שלחו לך תפוחים ממש ממש טעימים. כשהגעתי הביתה מיהרתי להנדס את העטיפה ולצלם לפני שכל המוצגים ייאכלו.       למרות שהייתי אמורה להכין מתכון מקורי, כל התפוחים נאכלו לפני שהספקתי. התפוחים באמת היו טעימים. כשהלכתי לקניות, קניתי מספיק תפוחים כדי להשביע את רעבו...

משפחתיות

לאבי ילדיי יש אח, אחות ואמא. אביו נפטר לפני יותר מחמש עשרה שנה. כשהיינו נשואים הוא היה מחובר יותר למשפחה שלי וזאת היתה הבחירה שלו. לעיתים נדירות הלכנו לאכול אצל אימו צהריים ונראה לי שגם היא היתה מרוצה מזה שלא היתה צריכה לטרוח יותר מידי, למרות שאני לא סגורה על זה. רק אחרי שהתגרשנו הוא התחיל לקחת אליה את הילדים בשבת שהם היו אצלו, לאכול צהריים, מטעמי חסכון בעיקר. אחרי שהוא נסע לחו"ל, הקשר התרופף. אני הזמנתי לימי הולדת וגם הוזמנתי עם הילדים לאחות אבל אמא שלו לא הזמינה את הילדים אליה. כשפעם אחת היא כבר התקשרה להזמין אותם היא דיברה עם הבן הגדול ולא איתי, מה שמן הראוי היה לעשות. באותה שבת כבר היו לנו תוכניות ורק שסיפרתי לו הוא נזכר לומר לי שסבתא הזמינה אותם אליה לארוחת צהריים בשבת. הוא התקשר אליה לבטל והיא כעסה. בכעסה, התקשרה לאבא שלו והתלוננה שהיא קנתה דברים והתחילה לבשל ומה תעשה עם זה עכשיו. אפילו עכשיו אני מתעצ...

יום הורים

עברה כבר חצי שנה מאז הודיע לי אבי ילדיי על מחלתו. כשהייתי שואלת את ילדיי לשלומו הם היו משתפים אותי במה שהוא עדכן אותם. כימותרפיה זה קשה, הוא לבד, לא בטוח שהטיפולים מצליחים, אולי יצטרך השתלת מח עצם.  לכן כשהודיע לפני שבועיים שהוא החלים ותוך שבוע או משהו כזה יגיע לארץ קיבלתי את הידיעה ברגשות מעורבים. באותו שבוע החייל עדכן שצפוי יום הורים  בבסיס הטירונים וביקש מאביו להגיע. אמש הוא נחת, ונעניתי לבקשתו של הבן הצעיר לקבל את פניו בשדה התעופה למרות שהיה מדובר בשעה אחת אחרי חצות. בכל זאת הוא לא ראה את אביו קרוב לשנה. היתה התרגשות, חיבוקים ונשיקות, ואחר קבענו שהוא יגיע אלינו בבוקר כדי שניסע ביחד ליום הורים. הדרך עברה בנעימות יחסית. יש בינינו ריחוק גדול בגלל כל מה שקרה וגם הזמן והמרחק...

על הצילום

בחנוכה הוזמנתי לסיור חנוכיות ברובע היהודי בירושלים שכלל גם צילום עם מדריכי צילום. בניגוד אלי, רוב המוזמנים היו חובבי צילום מושבעים שהכירו מונחים כמו צמצם ומהירות ושימוש במצב ידני של המצלמה. אצלי לעומת זאת, לא הצילום עצמו הוא המטרה, אלא התוצאה, וכנראה שבנוסף יש לי כל מיני עכבות שקשורות לעובדה שהוריי צלמים וגם יש להם כל מיני דעות מגובשות בעניין. אבל כיוון שאני די מסתדרת עם מונחים טכניים חשבתי שאצליח להתמודד. אז טעיתי. קודם כל עומדת לרשותי מצלמה מקצועית שמצריכה קריאה לעומק של המדריך שלה מה שכמובן לא עשיתי עד היום. איש מהמדריכים שהיו בסיור לא ממש הכיר את המצלמה ומלבד זאת היינו קבוצה די גדולה ולא הצלחתי לקבל תשומת לב. אמנם בסופו של דבר הבנתי איך מגדירים חלק מהדברים שהם ביקשו שנעשה אבל הכל נעשה בדיליי. כשכבר ידעתי איך מגדירים צמצם הסתבר שצריך להעביר לפוקוס ידני ופה כבר...

משאבי אנוש

    במסגרת תפקידי, בארגון שבו אני עובדת, אני לוקחת חלק בראיונות עבודה של מנהלות חשבונות במחלקות השונות בחברה. יחד עם מנהל משאבי אנוש והמנהל הישיר אנחנו מהווים פאנל לא פשוט לעיכול. אני בטוחה שזה לא פשוט להגיע לראיון עבודה ולגלות שלושה אנשים ששואלים שאלות. מצד שני קשה לוותר על מי מאיתנו. מנהל משאבי אנוש נמצא שם כי כך נהוג אצלנו, המנהל הישיר הוא זה שעובדים אצלו והוא הבוחר, ואני שם בשביל לוודא שהוא לא מתבלבל מזוג עיניים יפות או זוג של משהו אחר. המקום שבו אני עובדת הוא וותיק מאוד. יש אצלנו אנשים עם וותק של עשרים עד שלושים שנה ואיש אינו ממהר לצאת לפנסיה. בגלל האבטלה הסמויה (כמות שחקני הסוליטר היא עצומה) כשמישהו כבר עוזב, מוצאים לו תחליף נטול יכולת מתוך הארגון. רק שבשנה שעברה, הצלחתי לשכנע שזה בלתי נסבל ובמקום שתיים שיצאו לפנסיה הסכימו להביא דם חדש מבחוץ. למשרה ההיא התראיינו כמה בנות ומתוך שתיים שעלו לגמר, אני העדפתי אחת, רק שהשנייה היתה...

הילד שלי

ביום שישי החייל הגיע הביתה ויצאתי איתו לסיבוב השלמת ציוד. נכון שהצבא מספק לחיילים את כל צרכיהם אבל גופיה תרמית זה משהו שצריך לקנות לבד או לבקש מאמא שתקנה. בדרך הוא מספר לי סיפורים. הוא רוצה להיות מפקד חוליה. זורק שמות של כלי נשק ונשמע מלא חיים, מאושר ואנרגטי. אתה אוהב את זה, אני מציינת.  כן, הוא אומר, ומחייך מאוזן לאוזן, מה יש לא לאהוב.  לישון בחול, באוהל סיירים, קר ואולי רטוב, מסעות, אימונים, אני מונה בפניו. זה כיף. המפקד קרא לכולם לראות את האוהל סיירים שהקמתי. אני שומעת את הגאווה בקולו...

המכון והתקן

באמצע יום עמוס של עבודה שלפתי את עצמי לביקור במכון התקנים ששאורגן על ידי תפוז. בתור הקדמה התכבדנו במגשי פירות וירקות צבעוניים, מטבלים, וסנדביצ'ונים (מתה על זה), ומדגם של סופגניות. הייתי קצת רעבה כי שעת ארוחת הצהריים שלי חלפה, ודגמתי מכל טוב. כשהתלבטתי אם לצלם את הדברים הטעימים, כבר לא נשאר כל כך מה, אות ועדות להיותם טעימים. אחרי שהשבענו רעבוננו ראינו סרט תדמית ושמענו הסבר על אופן קיומו של המכון ותנאי הרגולציה בהם עליו לעמוד. אחרי כל זה, התחלקנו לקבוצות ויצאנו לסיור במעבדות המכון. הדגש בסיור היה על בטיחות לילדים, והתחלנו במעבדות שבודקות עץ לריהוט. אחר כך ראינו את המכשירים שבודקים כסאות אוכל, הליכונים ומיטות תינוק.

החייל והמדרס

החייל קיבל הפניה מהרופא הצבאי למדרסים. הוא הניח לפני את הטופס ואמר: צריך מדרסים. איפה עושים, שאלתי והוא משך בכתפיו. הרי אני, בתור המבוגר האחראי בבית הזה צריכה לדעת הכל. כתבתי בגוגל, מדרסים אורטופדיים צבא וקיבלתי כל מיני קישורים שלא ממש הצלחתי להבין מהם משהו. כיוון שבעבר הבן הצעיר קיבל הפנייה למדרסים מהאורטופד של קופת חולים, התקשרתי למקום בו עשינו ל...

מכבסת תולה

מחשבות על כביסה תמיד קשורות אצלי לנוסטלגיה. אני נזכרת בסבתא שלי שהיתה מרתיחה כביסה לבנה בפיילה גדולה ממתכת, על הגז כמו בתמונה. אני זוכרת אותה כפופה מעל אותה פיילה משפשפת כתמים מעל לוח גלי בעזרת סבון כביסה מחוספס, בדיוק כמו בתמונה. דוקא את אמא שלי אני לא זוכרת מכבסת. אני בטוחה שהיתה אצלנו פיילה זהה לזאת של סבתא שלי, אבל כשהייתי בת ארבע, ואחי כבר היה בן שנה וחצי, ההורים שלי קנו מכונת כביסה של זוהר.   התמונה מאתר נוסטלגיה  

החלטות

שבועיים הסתובבתי סביב עצמי, מתלבטת מה לעשות. שיחות טלפון אינסופיות עם יועציי האיסטרטגיה שלי לא עזרו לי לקבל החלטה. לא רציתי לחזור עם כל הדברים בחוזה שלא נראים לי בלי להחליט על המהלך הבא. נגיד שהוא יסכים לכל השינויים. נגיד שיסכים לחלקם או למהותיים שבהם. רציתי להיות מוכנה לצעד הבא שלי, להוביל את המהלכים ולא שהם יובילו אותי. בסוף קיבלתי החלטה: אני מתקשרת ואומרת לו בדיוק מה שאני מרגישה. רציתי לבוא לעבוד אצלכם, קריאת החוזה הוציאה לי את החשק. וכך עשיתי. התקשרתי ואמרתי לו בדיוק באלה המילים: יצא לי כל החשק ובוא ניפרד כידידים. הוא לא לקח את זה קשה מידי. השקענו בזה כבר מספיק זמן בשביל שתקדישי לזה עוד קצת. תכתבי לי את כל הסעיפים הבעייתים ונראה מה אפשר לעשות. הסכמתי אבל גררתי את זה עוד כמה ימים. עומס בעבודה תירצתי.קשה לסרב למי שאינו מוכן...

לשבור את הכלים

לפני זמן מה קיבלתי מסר מתפוז אם מתאים לי לקבל ערכת התנסות של כלים חד-פעמיים של ניקול. באופן טבעי, עניתי שכן כי אני משתמשת בכלים חד פעמיים כשאנחנו יוצאים לטיולים, וגם בימי הולדת ולפעמים אני לוקחת אוכל לעבודה וחולקת עם חברים אז נח שיש לי צלחות חד פעמיות בארון במשרד.  הצלחות הגיעו בסל מהסוג שיש היום בסופר, כזה ששומר על איכות הסביבה, וגם הצלחות עשויות מחומר מתכלה מה ששימח אותי מאוד כי נושא איכות הסביבה ומיחזור נעשו קרובים לליבי בשנים האחרונות. הנחתי את הצלחות בארון מתןך ידיעה שאשתמש בהן בקרוב ומשום מה זה לא קרה. לא טיילנו או יצאנו לפיקניקים, ...

נעליים אדומות

    לפעמים אני נדהמת מאיך שהזמן עובר. רק אתמול החזקתי אותו, כל כך קטן בזרועותי. זה מוזר איך דוקא זכרונות מהלידה ומבית החולים נשארים במין סוג של אלבום תמונות בתוך הראש שלי. הרגע הזה שאמרתי לעצמי, די כבר, לכי הביתה, יש יום עבודה גם מחר, אבל לא היה. ההתעוררות בחמש בבוקר וירידת מים בדרך לשירותים שבועיים לפני הזמן. השעות בחדר הלידה קצת יותר מטושטשות אבל הן היו רבות. האחות שנתנה לי אפידורל, האחות שאמרה די. הרופא שאמר לי: את מדירה שינה מעיני, כאילו זאת אשמתי שהוא צריך לבוא לבדוק אותי במקום לישון, הרנטגן בשש לפנות בוקר והרופא שמסתכל בצילום מחוץ לחדר ואומר ניתוח. הזכרון האחרון של מנת האפידורל האחרונה שגרמה לי להרגע ולהרדם ולא לראות את הפלא שהגיח...

על פרשת דרכים

אני עובדת כבר שמונה שנים באותו מקום. למרות שפעם לא האמנתי שאשאר כל כך הרבה זמן, אני חושבת שלפני שנתיים התחלתי להתרגל לרעיון שמן הסתם אצא מכאן לפנסיה. נכון שמידי פעם צצו מחשבות על עזיבה אבל בסך הכל השעות נוחות והמשכורת טובה, כלוב של זהב קוראים לזה. ואז לפני זמן מה פנה אלי המנכ"ל של החברה בה עבדתי לפני שמונה שנים. הוא רצה להפגש איתי, להכיר אותי קצת יותר, כך אמר. הבקשה הזאת נשמעה לי די טבעית. בסך הכל החברה בה אני עובדת היא לקוח חשוב של אותה חברה. אני אחד הגורמים שמספקים להם עבודה וגם לקוח די מרוצה בשל הקשרים האישיים שיש לי בחברה. היתה לי פגישה דומה עם המנכ"ל הקודם וגם עם זה שלפניו. אבל הפעם הסתבר לי שמטרת הפגישה היתה מעבר להכרות של מנכ"ל חדש עם לקוח. הוא הציע לי לחזור לעבוד אצלם. הוא שמע עלי הרבה, הוא מתרשם מהעבודה שאני עושה בחברה בה אני עובדת והוא חושב שהוא יכול להציע לי עבודה מעניינת ומאתגרת. התגובה הרא...

רוצה להיות קרבי בחי"ר

  יום ראיונות בבקום, כבר שנה בצבא והוא הולך ליום ראיונות בבקום. הוא מתקשר אלי כולו נסער. הם לא מציעים לי שום דבר שאני רוצה. לא גולני, לא גבעתי, רק הנדסה קרבית ומגב. אני משתדלת לשמור על קור רוח. קודם כל כי אני לא באמת יודעת מה עדיף בשבילו וחוץ מזה כבר למדתי לא להכנס לשיחות האלה עם אמוציות. שלו מספיקות בשביל כולם.  תתקשרי למישהו, עכשיו, אני רוצה חי"ר. מאז שהתגייס אני מתקשרת. מספרת את הסיפור למי שמוכן לשמוע, כותבת מכתבים בשמו, מנסה לעזור לו במה שאני יכולה. אבל בסופו של דבר הוא השיג הכל בעצמו. אף אחד לא עשה בשבילו מה שהוא הצליח לבדו ולא וויתר. וזה מה שאני מנסה להגיד לו עכשיו, תסמוך על עצמך, תאמין בעצמך כמו שעשית עד עכשיו והצליח לך. אני מאמינה בך. זה לא עוזר. הוא עדיין נסער אבל אני מסיימת את השיחה כי יש לי...

שתו רק מים

  אחת מהסלוגנים שתקוע לי בראש עוד מימי קדם הוא המשפט: שתו רק מים... וקולות מזיגה שמצטרפים אליו. אייבי נתן השמיע את זה ללא הפסק בתחנת קול השלום בגלל איזה סכסוך שהיה לו עם חברה של משקאות קלים או המפרסמים שלהם (לא זוכרת ולא ממש בא לי לחפש). עלי זה לא ממש השפיע. למרות שאני יודעת את החשיבות של שתית מים, אני עושה לעצמי תזכורות בטלפון וביומן, אני לא ממש מצליחה לשתות את המכסה שקבעתי לעצמי. כשתפוז הזמינו אותי לארוע של נביעות, שכלל ארוחה אורגנית במשק ברזילי שבמושב ירקונה, עיסוי מפנק והרבה מים כמובן, שמחתי לבוא ולו רק בגלל העובדה שהארוע היה כולו סביב בריאות והנאה. מיד שהגענו, הפעלתי את הראדרים שלי וגיליתי את כסאות העיסוי. התייצבתי שם מיד ולא חלפו כמה דקות מהרגע שהכסא התפנה ואני כבר הייתי עליו מוכנה ומזומנה. כיוון שהיו רק שני כסאות ושני מטפלים, רוב הבנות האחרות ישבו ונהנו מהמטעמים האורגניים . בינינו, אם יש לי...

האימם התעלף, אני כמעט

  מאז שעלה לו הפרופיל הוא לא מפסיק לבשל. אם לפני כן הוא מיתן תאוות וצמצם רצונות כדי לשמור על המשקל עד לוועדה הרפואית, עכשיו הוא לא עוצר כשבא לו משהו.  אמא, תביאי לי פלפל חריף וחצילים מהסופר. אמא, איפה יש אבקת סוכר? אמא, כמה זה חצי ספל חמאה? אמא, את חושבת שאפשר... ככה כל הזמן. הוא רואה מאסטר שף והוא מכין לי אימם בלאדי (האימם התעלף- חציל ממולא בבשר טחון עם טחינה מעל). האימם לא התעלף, אני התעלפתי מכמה שזה היה טעים.