קיבלנו אותה במתנה!

שבת אחה"צ, אני נכנסת עם היונקת למיטתי, במטרה להרדים אותה, מה שקורה בד"כ על ידי הנקה. ופתאום נדמה שחלומי עומד להתגשם מול עיני, היונקת לא רוצה לינוק! היא טועמת , ומעווה את פניה בתיעוב.   אחרי גמילה קשה של אחיה. התפללתי וייחלתי שלא משנה מתי הילדים הבאים יגמלו, העיקר שזה יבוא מהם. אני מנסה שוב ושוב, ועדיין, זה מגעיל בשבילה. אני מנסה צד שני, וכאן נדמה שלא הכי טעים לה, אבל היא מתפשרת כי היא רוצה להרדם.היא יונקת ברפרוף, ומעווה את פניה יונקת ושוב נגעלת וחוזר חלילה. בשעה טובה, היא נרדמה. אחרי כשעתיים היא התעוררה, שוב, אני מנסה לתת לה לאכול, ושוב אותה הסצנה.  אני, מאושרת כולי, קוראת לבעלי שיחזה בפלא- היא הולכת להיגמל מעצמה! החל...

חיים מאושרים

אם בנאדם רוצה להצחיק את אלוקים, שיתכנן תוכניות... כשעמדתי בערב ראש השנה, לא ידעתי ולא יכולתי לשער מה טומנת לי השנה החדשה. בדיוק כמו השנים האחרונות שהפתיעו אותי. גם הפעם כבר חשבתי שאני יודעת בדיוק מהם החיים שלי. אחרי חצי שנה מתברר לי שאני לא יודעת עדיין כלום. לפני חצי שנה , הייתי בסוף הריון. קיבלתי קידום בעבודה. הכי טבעי היה ללדת, ולחזור לעבודה למשרה שהיתה בתחילת זינוק. אבל פתאום. כחודש אחרי הלידה, בשבת אחר הצהריים אחד, נכנס לי ג'וק שאני רוצה ללמוד משהו! ולא משהו שלומדים מהבית דרך האינטרנט. ולא משהו שלומדים במתנס השכונתי.  אלא משהו רציני. אני רוצה. בא לי. לא עבר שבוע וחצי וכבר צללתי לתוך לימודים. ועוד איזה לימודים... כאלה שחוצים את החיים שלי לשניים.  החלק של לפני והחלק של אחרי...

סערת חיי.

בשלושת החודשים האחרונים, נכנסו חיי למערבולת נפלאה. נפלאה וחיובית ככל שתהיה, היא עדיין מערבולת... הביטוי "אין לי זמן לנשום" מתחלף אצלי ב- אין לי כח לנשום.   אני מרגישה שחיברתי לקצות גופי משאבה ששואבת מכל חור ומכל נקבובית את כל האנרגיות הרזרביות.   אז מה יש בחיי? תינוקת בת 4 חודשים. יונקת מלא וישנה איתי במיטה. 2 ילדים "גדולים" בני 4 ו3. עבודה כשכירה בשעות אחהצ/ערב. לימודי אייפק + עבודה לאורך כל השבוע. אני מקבלת מטופלות גם בימי שישי ומוצ"ש.  בכל רגע פנוי.   איך הגעתי לזה? כחודש אחרי שהתחילו...

מהו אייפק ולמה אני כל כך נלהבת.

כמו שכבר סיפרתי, התחלתי ללמוד את שיטת האייפק.  התגשמות חלום בן שנתיים. לפני שנתיים וחצי, כמעט חשבתי להכין צוואה. חצי בצחוק חצי ברצינות. סבלתי מכאבי בטן שבאו בגלים. כשהמצב החמיר הגעתי ל3-4 התקפים ביום! כשכל התקף נמשך כעשרים דקות.  בזמן התקף כאבי בטן התפתלתי ללא שום יכולת לעזור לעצמי ובמקביל גם התכסיתי זיעה קרה, דפיקות לב מואצות ובכלל הרגשתי שאני עומדת למות.  באותה תקופה לא עבדתי, הייתי כל היום בבית ובעלי כל היום מחוץ לבית.  שתי הילדים היו איתי. ופשוט פחדתי שיקרה להם משהו בזמן ההתקף שלי, ולא אוכל לגשת אליהם.   כשהרגשתי את הכאב בטן מתקרב, הייתי פורשת שמיכה על הרצפה ומניחה אותם עליה.  קודם כל שיהיו במקום בטוח, שלא יפלו משום מקום או כל צרה אחרת ח"ובשיא ההתקף הייתי נשכבת על השמיכה לידם חסרת אונים וכואבת גלים של כאב שהלידה שעברתי מספר שבועות לפני כן, היתה משחק ילדים...

מה נהיה ממני?

מה אני עושה בחיי? לאן אני מובלת?  מה נהיה ממני? בתיכון הייתי כל כך פופלרית ומוכשרת, והיום מה? עובדת במשק בית ומטפלת בילדים?!אלו הם רק חלקיק מהמחשבות שרצו לי בראש בשבועות האחרונים. לא מצליחה למצוא סיפוק במחשבה, שכשאגיע לגיל 60 אסתכל אחורה ואראה ברזומה של עצמי מונוטוניות של קינוח אפים, החלפת חיתולים והאבסת אינסוף של המשפחה.כלומר, כיום זה יכול אולי לספק אותי, במירוץ החיים השוטף לא רע לי בכלל.  טוב לי, אני מאושרת.  אבל בעצירה של רגע חושבים, נהיה לי רע.אחרי הלידה השניה טופלתי בשיטה טבעית בשם "אייפק"  נעזרתי מיידית ובאופן מדהים! התלהבתי מהשיטה עד העצמות, ומיד ביררתי היכן לומדים לטפל בה.אספתי את הפרטים, הקצבתי את הכסף,...

התחדשות מביאה התחלה, או ההיפך?

אהלן לכולם, למי שמכיר אותי, למי ששכח אותי ולמי שהרגיש שאני שכחתי אותו... בפעם האחרונה שכתבתי כאן, הייתי בהריון. ההריון היה שונה מהריונות קודמים. ולימד אותי שגם בהריון שלישי, וגם כשכבר היה הריון של בן והריון של בת, עדיין ההריון יכול להפתיע. הייתי קווצ`ית ומסורבלת. דברים שהפריעו לי בהריונות קודמים לא הפריעו לי הפעם. לדוג` קפה. ולעומת זאת צרות חדשות הופיעו להן כמו צירים מוקדמים מתחילת חודש שמיני. כךאו כך, ההריון הסתיים בלידה מעצימה ומפתיעה. שהביאה לי ילדה חדשה. תינוקת קטנטנה ומלאכית. וגם הפעם חיכו לי הפתעות. הפעם התינוקת ינקה היטב וכבר בבית החולים עלתה יפה במשקל. כשחזרנו הביתה גילינו עד כמה אנחנו ברי מזל. תינוקת אמיתית. רגועה. יונקת מסודר. ישנה מסודר. כן כן, מסוג התינוקות שתמיד האמנתי שנולדים רק אצל האחרים.חוויה מתקנת לאחיה שנולדו שבקול צרחה רמה ונשארו במצב זה...

תלונה ורווח בצידה

אמא שלי היתה אלופה וגם...

חמולה רבת זרועות, אצלי בבית?

יש לי פינוק חד שבועי, כשהוא מתבטל, אני מרגישה במשך כל השבוע שחסר לי משהו לנשמה. פעם בשבוע, בשבת אחה"צ נפגשות כל אחיותי עם כל ילדיהן, בבית הורי.  רובצות על הספה הקטנה, רבות מי תשב בפינה (שם הכי נוח, כי יש את הידית שאפשר להישען עליה) מתווכחות אם החלון יהיה פתוח או סגור או רק שלושת רבעי... על השולחן שבסלון ערוכה סעודה שלישית די מאולתרת. בשבתות הקיץ אמי תחתוך סלט ירקות עשיר. אבל בכל שאר השבתות האוכל הוא הטפל, הדיבור הוא העיקר.כשאימי נכנסת למטבח, אני קורצת עין עם אחותי על אימי.   וכשאימי חוזרת לסלון אני קורצת איתה על אחות אחרת.   שם בסלונה של אימי, נדונים נושאים כבדי משקל, כמו האם שמנתי/רזיתי ואם אני כבר צריכה להעיף את הבגד הזה לכל הרוחות.   שם מחליטים לאחות ההריונית התורנית שהיא כבר צריכה לעבור לבגדי הריון כי מה לעשות, הבגד מתפוצץ עליה.  שם גם מצקצקים בצער על שכנה- אמא לשמונה ילדים שנפטרה...

כנחשול מתגבר

גועל גועל גועל.אה, ועכשיו לבשורה- אני בהריון :-)הריון שלישי, שבוע שישי.  כמו בספרים,  ביומולדת של השבוע השישי, החלו הבחילות.  א-בל החלו....קודם היו יומיים שהתאפקתי כמו ילדה גדולה.  שיכנעתי את עצמיש הכל דמיונות, כי אני נורא בהתחלה ואין מאיפה שיהיו בחילות. אח"כ הזכרתי לעצמי שכולם אומרים שהריון שלישי הוא לא כמו הריון ראשון, כמעט לא מרגישים...אח"כ חרף התזכורות והשכנועים.  בין הלבשת הילדים לשליחתם לגנים, הגוף שלי החליט שהוא לא שואל אותי יותר מדי. ופשוט הלך להקיא. חוצפן!  גועל. הרגשה כללית גועלית.  הבעל-רוצה קפה?אני- כן.  (הקפה מוכן)אני- אוי לא בא לי. הריח עושה לי רעעעע! (רצה לשירותים ומקיאה את נשמתי עם קיבתי הריקה)

קיבלתי קלמנטינה! אינה. אינה אינה :)

פעם ראשונה שמעבירים לי איזה שרביט בלוגי. איזה כיף לי.פלגיה העניקה לי את הכבוד לענות על סקר ואם אלך אחורה, אצטט את המקור- בצלאל-לקראת "יום המשפחה" הקרב ובא, אנחנו פוצחים במסורת תפוזית ישנה-חדשה ומזמינים אתכם...

איך זה יכול להיות?!

אם קרה משהו טוב מהמלחמה בדרום, זה הגמילה של פיץ מההנקה.כל אחד ששומע על הגמילה, לא שואל למה/איך/מתי?   אלא- איך זה יכול להיות?!היטיבה לתאר את התמיהה בת דודתי, ששאלה "הוא נגמל? אבל הוא עוד לא בר מצוה?!"לכולם היה נראה שהילד הזה ימשיך לינוק לנצח. כשאמרו את הבדיחה הידועה "טוב, הוא לא יקח אותך איתו לבית הספר" לא היו בטוחים בה . כבר התחיל להראות הגיוני, שכן, אולי הוא עוד ינק ממני בשנות בית הספר:) אז איך באמת?במשך ימי המלחמה, מצב רוחי נע מעלה ומטה. יום אחד הייתי עם שיא המצברוח והרצון להשקיע בילדים. ויום שני הייתי עם תחושת שובע מהמצב וייאוש מחוסר תפקוד כאמא בזמנים קשים :(לקראת סוף המלחמה, כבר הרגישו שזה הסוף, כבר דיברו על חזרת הילדים ללימודים, אבל כל יום דחו אותנו ב"עוד קצת".  ...

ראקטה מול הבית!

מצב מלחמה.מה היהודים רוצים? כל הראקטות נופלות בשטחים פתוחים. ואילו הם יורים חזיתית על אנשים חפים מפשע!הא, כן? ביזבזתם את הראקטה + חיי השאהיד ששיגר אותה, בשביל שיפול בדיונה חולית שוממת?וואלה. מטומטמים. מצב מלחמה.אי אפשר להגדיר או להמחיש למי שלא נמצא בתוך המצב, מהו.המלחמה כיום היא צחוק. משחק ילדים. אין מה להתלונן, כמעט לא רואים דם. אני מדברת על העורף כמובן. כי בחזית, לא הייתי. המים זורמים בברז ובאסלה. החשמל דולק כרגיל. התחבורה פועלת כסדרה. הלחם מגיע למכלת. החנויות ממשיכות למכור. המשרדים ממשיכים לתת שירות.ובכל זאת. שום דבר לא כשיגרה.

עוגיות מרשמלו שוקולד

 קודם כל- הקרדיט במלואו שמור ל- http://www.matok.net/modules.php?name=News&*article&sid=548יש שם מתכון+ תמונות+הסברים מעולים. אני רק הפכתי את המתכון לפרווה. והוספתי הערות בהסברים. לעוגיות: 1 ו3/4 כוסות קמח 3/4 כוס קקאו 1/2 כפית סודה לשתיה 1/2 כפית מלח גס 1/2 כוס מרגרינה בטמפ החדר 1 כוס סוכר 1 ביצה גדולה 1/2 כוס מים 1 כפית וניל

אנשים. מי יבינם?

 הביטוי "יכולתי לכתוב ספר רק על עבודה עם אנשים" כל כך נכון. כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם , אופיים, התנהגותם שונים.- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - זוג הורים נכנסים לחנות, לפניהם צועדת ביתם, נערה בת 14 (כיתה ח`). הם סורקים את החנות במבט קל, ניגשים אלי ומבקשים את עזרתי.  הם באו בשביל הבת, רוצים לחדש לה קצת את המראה לכבוד חתונת אחותה. הם יודעים בדיוק מה הם רוצים. הם רוצים  קצת מעל הסטנדרט. הם מכוונים אותי בהתמצאות נדירה תוך כדי הסבר שהם אחרי קניה לכלה הטריה , הם יודעים שהם רוצים בדיוק אותו דבר. איזה כיף, לקוחות קלים נפלו בחלקי. אני עוזרת באדיבות, מכוונת , מייעצת, מוסיפה.  זזה קצת הצידה לתת להם ספייס, התייעצויות משפחתיות קצרות ושקטות.  אני נותנת להם את הזמן לוועידה משפחתית והם נותנים לי את...

המשך חדשות ישנות

 כשפיץ נולד, הוא לא הסכים להשתמש בשום אמצעי הרגעה.  לא מוצץ, לא חיתול, לא בקבוק, לא אצבע. כלום...

והרי החדשות הישנות

למי שיש בלוג פעיל, יבין על מה אני מדברת- כל מאורע מעניין או פחות שקורה בחיי, מיד עוברת לי בראש הכותרת של הפוסט שאכתוב עליו... בחודשים האחרונים עברו בראשי  עשרות כותרות אבל איכשהו הן התפספסו להן מבלי להכתב. עברתי שלבים לא קלים בחיי פיץ. כנראה שלא רציתי להתעמת איתם כשהם כתובים מול העיניים.  עד גיל שנה וחצי, פיץ היה ילד-עובּר.  מחובר אלי חוץ מפיזית בכל התחומים. ישן איתי, אכל אותי, שתה ממני, שיחק בי, חי דרכי.מכיון שהשאיפה שלי להעניק לילד הכי הרבה אהבה שאפשר, שיתפתי איתו פעולה והענקתי לו ללא גבולות.בשלב מסוים זה התחיל להעיק. הילד לא אכל כלום(!) חוץ מהנקה. אי לכך הוא ינק המון. ואל תשאלו אותי כמה פעמים ביום, כי באמת שלא יכולתי לספור... הוא ינק לפעמים אחרי...

ריח של התחלה

אחרי החגים. תמו הכביסות, תמו הבחילות מהסעודות ;-)  הפעם באמת הגענו אל השגרה ואל הנחלה. כשספרתי לעצמי מה אני מתכננת לאחרי החגים, בכלל לא עלה בקצה דעתי את מה שאני בסוף הולכת לעשות - - - אני עומדת לחזור לעבודה! הגיתי את המחשבה והחלטתי אותה ביום חמישי. וכבר ביום שישי הרמתי בחשש טלפון לבוס. לשמחתי הרבה (ולפליאתי) הוא קיבל אותי בזרועות פתוחות. עזבתי את העבודה, מכיון שרובה היתה אחרי הצהריים, שעות שלא מתאימות לאמא שילדיה נמצאים בבוקר בגן והיא נמצאת אחרי הצהריים בעבודה, ו.. נפגשים בשבת :-)כמה שניסיתי ללחוץ לקבל משמרות של בוקר, לא עזר.  הבוס צריך אותי אחרי הצהריים, אין לו מה לעשות איתי בבוקר.אחרי כמעט שש שנות עבודה מוצלחות, נאלצתי להתפטר.כשעזבתי את העבודה הוא אמר שברגע שארצה לחזור, גם אם זה יקרה בעוד שנים, שארים אליו טלפון. אבל ביום שישי, לפני שאכן חייגתי את...

עוגת וופל

                                                                    עוגת וופל

צפת

איזה כיף להיות מהאנשים הפשוטים האלה, שנוסעים לחופש רק אחת למס` שנים. ככה אפשר להגיע לגיל 25 ולהיות בפעם הראשונה בחיים, בצפת.הייתי כבר בצפת, אבל רק לביקורים בבית העלמין אפילו קפצתי פעם למסעדה חלבית במדרחוב אבל אף פעם לא הייתי באמת בצפת. בעיר. בשבילי העיר עצמהשבת בצפת. חוויה אנתרפולוגית , אריכאולוגית, היסטורית, עניתקלוגית :-)כשיצאנו לדרך, לא היה לנו מושג עד כמה היא רחוקה צפת. היא רחוקה עוד יותר כשעוצרים באיקאה לסיבוב מהיר של שעה וחצי ;-)ציידנו את הפיצים בממתקים ואת עצמנו בפיצוחים והתחלנו לסוע... אבל הדרך לא נגמרה... אי אפשר להתלהב מהדרכים בארץ שלנו כי חוץ מלקרוא שמות מסתלסלים של כפרים ערביים אין במיוחד בשביל מה להציץ מהחלון:)כשהגענו ל"צימר" עדיין לא ידענו להעריך את העובדה שיש לנו חניה לרכב ליד דלת הצימר. כי בהמשך השבת התברר לנו שאין בכלל כבישים בעיר העתיקה. תגידו תודה אם תלכו יותר מ5 דקות ברצף על מדרכה ישרה, רוב ההסימטאות הן בעצם מדרגות. ועוד איזה מדרגות...נכנסנו לדירונת שהיא...

מאמי החנַנַה

- רוצה עוגיה מאמי החנַנַה!-איזה עוגיה את רוצה?-מאמי החנַנַה. איך הגעתי להיות "אמא חננה" שיש עוגיה על שמה?  הכל החל בפרץ של מרץ אפיה. אפיתי עוגיות פשוטות, אבל ביתיות.   מכיון שכולם מסביב טוענים שעוגיה ביתית שווה יותר בכל מקרה מעוגיה קנויה. שיווקתי את העוגיה לביתי היקרה.   -את רוצה עוגיה שמאמי אפתה?-הפתעה? כן! אני רוצהה הפתעה.-לא פיצית, לא הפתעה.  מאמי אפתה עוגיות, מאמי הכינה עוגיות טעימות. את רוצה?-כן!בעת קבלת העוגיה פיצית פורצת בבכי,  זה לא הפתעה זה לא הפתעה רוצה הפתעה!!!  בפעם הבאה שהייתי נחמדה,  הייתי גם זהירה.-את רוצה עוגיה שמאמי הכינה?כן, רוצה עוגיה מאמי הכינַנַה.  איזה כיף, עוגיה מאמי הכינַנַה. בפעם שלאחר מכן,...