פורים שפיל ביד ושם?

ערוצי הטלויזיה המסחריים לא אוהבים את ימי הזיכרון. אין פרסומות ולא שווה להשקיע. לכן, הומצא הפטנט הנהדר של ערבי שירה. קחו איזה עירייה שתממן (ובתמורה ראש העירייה ינאם בשידור חי אל מול האומה). הוסיפו את יאיר לפיד או איזה גיבור לאומי מ'האח הגדול'. וכך אפשר להזיל דמעות לצלילי חלילים ולספור את הדקות עד שיגיע כבר יום העצמאות עם הפרסומות של אברי גלעד.   מדוע שלא תפחית הממשלה את סבלן של זכיניות הערוצים המסחריים ותרשה להן לשלב פרסומות בימי זיכרון? הוכחה לכך שהדבר אפשרי מצאתי לפני כשבועיים בתוכנית בערוץ 2, שנקראת 'יופי של יום'. המנחה המשועשעת, קארין מגריזו, ראיינה מנהל מכירות של חברה המשווקת מחבתות וסירים קרמיים. הוא הפציר בנו לקנות רק מתוצרת גרמניה והוסיף ואמר: "כפי שראינו במקרה של היהודים, הגרמנים יודעים לעשות את העבודה"...   מכיוון שיום הזיכרון לחללי צה"ל מוצמד לחגיגות יום העצמאות, הרשו לי להשיא הצעה זהה: להצמיד לחג הפורים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. כשם שהמדינה מבקשת ביום העצמאות להדגיש את הקשר בין החללים לקוממיות, כך תוכל להדגיש בפורים את הקשר בין היטלר לאחמדינג'אד. בדיוק כפי שאמר כבוד נשיא המדינה, מר שמעון פרס: "פצצת הגרעין של אירן היא מחנה השמדה מעופף". את טקס סיום אירועי יום הזיכרון ניתן יהיה לקיים ב'בקעת הקהילות סימנס' עם מופע זיקוקי דינור של מיטב טילי התעשייה הצבאית. יאיר לפיד ינחה.

מיעוט שהשתלט על נכסי המדינה

  1) פחדנים   זמן רב לא נתקלתי במסמך כה פחדני כמו דו"ח ועדת החקירה הממלכתית לניהול משק המים. חברי הועדה בראשות השופט בדימוס דן ביין, לא העזו להסיק את המסקנות המתבקשות, גם לאחר שכתבו: "הגורמים המידיים למשבר הם אימוץ מדיניות של הליכה על הסף, שהתבטאה בהפקת יתר מהמאגרים הטבעיים שעלתה בצורה משמעותית על הממוצע הרב-שנתי של ההעשרה. האחריות לאימוץ מדיניות זו היו בעיקר שרי החקלאות והתשתיות לתקופותיהם, שראו לנגד עיניהם את צורכי החקלאות ובו בזמן לא נקטו באמצעים להקטנת הצריכה העירונית. נציבי המים שכיהנו בתפקיד מזמן לזמן לא התנגדו למדיניות זו באופן נחרץ ויש בהם שתמכו במדיניות זו בנפש חפצה מתוך מניעים אידיאולוגיים של פיתוח ההתיישבות החקלאית".     פוסטים קשורים: פואד יודע שאנחנו טמבלים הדמוקרטיה של שלום שמחון אסור להקים מתקני התפלה   2) הודעת האגודה לצדק חלוקתי   חוות דעת של היועץ המשפטי במינהל מקרקעי ישראל, עו"ד יעקב קוינט, מיום 3.3.2010, חושפת תמונה עגומה באשר לגביית הכספים האסורים בהרחבות למגורים ביישובים החקלאיים.   בחוות הדעת נסקרות ההחלטות המיטיבות שהתקבלו במשך השנים, שבגינם אפשרו ליישובים החקלאיים לייזום הרחבות, על ידי תכנון מגרשי מגורים על שטחים המהווים חלק מהמשבצת החקלאית של הישוב (וזאת למרות שכזכור שטחים אלו נמסרו למתיישבים לשם מגורים ועיבוד חקלאי בלבד).   בפועל, במרבית היישובים ניצלו את זכות הייזום לצורך גביית כספים עודפים ממתיישבים חדשים בהרחבות. וגם היום, כפי שקובעת חוות הדעת, ישנם יישובים אשר ממשיכים לגבות ממועמדים את הכספים האסורים (אם כתנאי לקבלת המלצת האגודה ואם בדרך של שווק כבניה מרוכזת בלבד).   עוד עולה, כי המינהל מצדו כבר התייאש מניסיונותיו לאכוף את החוק, שכן: "חרף ניסיונות המינהל למנוע את תופעת גביית הכספים האסורים באמצעות תצהירים עליהם נדרשו לחתום האגודה והמתיישבים וכן על ידי "הקפאת" הרחבות בהם התקבלו תלונות על גביית כספים אסורים, המינהל מתקשה במניעת תופעה זו. השיטות בהן נוקטות האגודה על מנת לגבות כספים על חשבון הקרקע מבלי שגביה זו תובא לידיעת המינהל או תעמוד, לכאורה, בסתירה להחלטת המינהל, מגוונת וכוללת גם חתימה על עסקאות פיקטיביות במטרה לאפשר גביית כספים".   בהקשר לכך, חוות הדעת אף מפנה להתייחסותו של השמאי הממשלתי הראשי, אייל יצחקי, שסבור שהפתרון המומלץ למניעת הכספים האסורים הוא שיווק קרקעות אלה בדרך של מכרז. תוך שהוא מתריע כי אמצעים אחרים לא יועילו: "...אני צופה שגם אם נגבש נוהל מוקפד ונוקשה של בקרה על שומות אלה נתקשה להלחם בתופעת הכספים האסורים. לפיכך הפיתרון המומלץ לטעמי למניעת תופעה זו היא שיווק קרקעות אלה בדרך של מכרז".   האגודה לצדק חלוקתי סבורה כי ראוי שמינהל מקרקעי ישראל יחזיר לידיו את השליטה בקרקע הציבורית ויקצה אותה באופן שוויוני ובהתאם לעקרונות הצדק החלוקתי. הרחבות היישובים החקלאיים הינם קרקעות ציבוריות, משאב שהינו בבעלות כלל הציבור. משכך, מתן אפשרות לקומץ לייזום בקרקעות אלה, ללא תשלום הוגן למדינה, ללא עריכת תחרות הוגנת ותוך ניצול זכות זו להפקת רווחים על חשבון הציבור המעוניין להתיישב בהרחבות, הינה פסולה מעיקרה ויש להפסיקה לאלתר.

חדשות טובות

חדשות טובות מבית המשפט המחוזי בתיה כרמון נגד ידיעות אחרונות ומרדכי גילת     מודעת ההתנצלות של ידיעות אחרונות:       חדשות טובות מבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות בתיה כרמון נגד עיתון הארץ ואמיר אורן   מודעת ההתנצלות של עיתון הארץ:     ולקינוח (ולא קשור בכלל, רק בגנים), משהו נחמד שצילמתי בשבוע האחרון:     שבוע טוב!     פוסט קשור: בתיה ניצחה

הבחורים המצוינים של Ynet

Ynet. יומיים לאחר שפרסמתם את הידיעה הזאת בכותרות החדשות:     אתם מלינים על טוויטר של שגרירות ישראל?     כמה אפשר לזלזל בנו? עוד נחשוב שאתם ומאיר דגן כמו צמד חברים כסילים: דופקים ורצים לספר לחבר'ה, ואחר כך מתחרטים.

השלמת פערים

בחודשיים האחרונים נעלמתי מהבלוג בעקבות קליטה במקום עבודה חדש - המקומון הוותיק ביותר בישראל: 'ערב ערב באילת' (נוסד בשנת 1962).   כמעט ללא ימי חסד, מצאתי עצמי בקו האש של מלחמה קשה בין העיתון לבין ראש עיריית אילת. מאיר יצחק הלוי מנסה להשתיק את העיתון באמצעות הגשת תביעת לשון הרע, וחרם מודעות ושל דוברת העירייה שמסרבת לענות לשאלות המקומון.   להלן חלק קטן מהידיעות שהעסיקו אותי בשבועות האחרונים. הגיליונות הסרוקים של העיתון מופיעים באתר האינטרנט של ערב ערב באילת.   חגיגת הטיסות בעיריית אילת   חגיגת בתי המלון של בכירי עיריית אילת   בנמל אילת מתכננים לייבש חלק מהים   מלון עדי יבנה אגף חדש על גן משחקים של ילדי השכונה   רופאים ערבים ביוספטל: משפילים אותנו בשדה התעופה   ה'לוקש' של אגד: אוטובוס נגיש באילת     אירופה באילת   חורף נפלא עובר עלינו השנה. הנה מעט ממה שהספקתי לצלם בחודשיים האחרונים. מקווה שתמצאו עניין:   סערה מעל הרי אדום     יונים     אירופה   ערפיח     אינסופי   כלב שמש   הטיילת     גבעות     סערה 1     סערה 2     פטריה     שקיעה באילת 1   שקיעה באילת 2   שקיעה בערבה התיכונה

סערה הציפה את חופי אילת

זה קורה בעוצמות כאלה רק פעם בכמה שנים.   גלים גבוהים שטפו אמש את חופי אילת. צילמתי את "הצונאמי" וחזרתי הביתה מלוח מכף רגל ועד ראש:     הבוקר שבו המים הזועפים למקומם, אך הותירו נזקים גדולים:      

יום הולדת עם בובות חנוכה

הבלוג חוגג השבוע יום-הולדת שנתיים (מזל טוב! איך שהזמן עובר לאט J). מה עושים באירוע כזה? מעלים זיכרונות מביכים מהעבר.   את הפוסט הראשון ב-6 בדצמבר 2007, בחרתי לייחד לנושא הזוי משהו: בובת החנוכה המדברת הראשונה בעולם. לבובה קוראים "לטקע לארי". גובהה 60 ס"מ בלבד, אולם היא נמרצת, מלאת חיים, ואפילו שרה את "מעוז צור" במהלך טיגון לביבות החג. את הקול תרם הקומיקאי היהודי ג'רי סטילר, המוכר כפרנק קוסטנזה מסדרת הטלוויזיה "סיינפלד".     ומה התחדש מאז אותו פוסט בכורה? מתברר כי צצו שתי בובות חובבניות. הכירו את "הארי החסיד" ואת "חנוכה הארי", סוג של "חכם חנוכה" אמריקני.       "ימשיך כבודו..."       בובת חנוכה עצובה   בראשית ימי הבלוג, הברוקר היהודי-אמריקני, ברני מיידוף, ניצב בחזית המאבק עם היוונים. בחנוכה הזה התגייסו המכבים נגדו. בקליפ הבא הוא כבר יצפה בבית-האסורים:   נוכל הפונזי, נוכל הפונזי כיצד יכולת לעשות לנו את זה? עכשיו אנחנו דוחים אותך, אתה כבר לא יהודי   החזר את החנוכיה שלך ואת הכיפה ותר על הקניידלעך והחזר לי את הלביבה   צריך חוצפה אמיתית לרמות יהודים כה חשובים אני מקווה שאלוהים יעשה לך את הונאת הפונזי שלו.     בני, אופיר, נולד חודש לאחר פתיחת הבלוג. אמש הוא חגג במעון את מסיבת חנוכה הראשונה בחייו. בתום הדלקת הנרות ולעיסת הסופגניות (המדור לפירוק ספינג'ים), קיבלנו ממנו ברכה נפלאה. אני גאה לצרפה לפוסט החגיגי הזה.   חג אורים שמח לכל מנויי הבלוג וקוראיו. תודה על התמיכה. תודה על הביקורת והערותיכם החכמות. נקווה לשנה טובה יותר. שנה ללא ספינים.         פוסט קשור: קולה בטעם סופגניה

השמש זורחת על שונית האלמוגים

אחרי הפפראצי לעיתונאים, הרשו לי לעבור לפפראצי של דגים ועננים.   קמפוס אילת של אוניברסיטת בן-גוריון אירגן עבור משתתפי כנס העיתונות, סיור יוצא-דופן במצפה התת-ימי באילת.   בבוקר יום ג', הרבה לפני שהפארק נפתח למבקרים, ירדנו באפילה מוחלטת אל מעמקי הים וצפינו בשונית המתעוררת. בסרטון המצורף ניסיתי לתעד במצלמתי החובבנית מעט מהחוויה:     ואם כבר טבע, אז הנה מספר תמונות שצילמתי בחודש האחרון. מי אמר שאין חורף באילת?   וההר בוער באש   "ספסלים במדבר" – פסל חדש של סמדר כרמלי   שקיעה ב"צוקי שמש"   מי הענן ומי הציפור?   וירגות מעל המפרץ   הרי אדום התבלבלו     נוצות לבנות   נוצות אדומות   חפשו את הירח   חפשו את הפטריה     חורף במפרץ  

כנס העיתונות – הלובי

ידועני העיתונות ירדו השבוע לכנס השנתי באילת. מדושני עונג סבבו במלון הרודס. רק מעטים מהם ניצלו את ההזדמנות לבקר במצפה-התת-ימי בשעות הבוקר המוקדמות (על-כך בפוסט הבא).   צילמתי מעט בלובי ובמצפה. פפראצי לעניים:     ניצן חן, יו"ר מועצת הכבלים והלווין – צמוד לגדי סוקניק     גיא מרוז שונא טוקבקיסטים, אבל אוהב את מלון הרודס    

תיעוד: פושעים שומרים על גבול ישראל

אחד המחדלים הביטחוניים הגדולים במדינתנו הוא הפקרת הגבול הדרומי עם מצרים. אפילו גדר פשוטה לא טרחו לשים שם. ממצרים לישראל ניתן לעבור בהליכה נינוחה. אלפי מסתננים עושים את הדרך הזאת מדי שנה: מהגרי עבודה, נערות ליווי ממזרח-אירופה. עבריינים, סוחרי סמים ונשק, מרגלים ומחבלים.   לפני שנתיים שילמו שלושה תושבי אילת בחייהם בשל הגדר הפרוצה. מחבל מעזה חצה את הגבול ללא קושי והתפוצץ במרכז העיר. בשבוע שעבר הצליחו מילואמניקים להבריח מחבל אחר. אך לכולם ברור כי המחבל הבא הוא רק עניין של זמן.   שליטי סיני האמיתיים   תעשיית ההברחות הופכת את הבדואים בסיני למרוויחים הגדולים מהגדר הפרוצה. מיליוני הדולרים שמזרימים לכיסיהם ארגוני הטרור וארגוני הפשע בישראל, הפכו אותם לראשי מאפיה בינלאומית. מערכת הביטחון אינה פועלת למיגור התופעה. הם סומכים של שיתוף הפעולה של הפושעים הבדואים ושל המשטרה המצרית.   בשני המקרים מדובר במשענת קנה רצוץ. הבדואים הם שליטי סיני האמיתיים. שוטרי מצרים אינם רוצים או מסוגלים להתמודד מולם. הבדואים אף אינם חוששים לירות על כוחות הביטחון  ולקחת חיילים בשבי. הנה סרטון מלפני שנה שבו נראים חיילים מצריים חטופים נחקרים בידי פושעים בדואים מסיני:     בשבועות האחרונים נמשכת ההתפארות של ארגוני הפשע בסיני. הם מעלים לרשת האינטרנט סרטונים, בהם הם מפגינים את כישורי הירי והנהיגה שלהם. גאוות הרכיבה על סוסים הוחלפה בגאוות הרכיבה על טויוטה.   בסרטון שהועלה לפני חודש, נראים בני שבט התראבין מתגאים ביכולת הנהיגה במהלך הברחת סמים לישראל. כותרת הסרטון: "הברחת הסמים של בדואי תארבין – סיני".     פושעי סיני מפגינים את כישוריהם גם בסרטון הבא:     ומי שלא מבין עד כמה קל להסתנן ממצרים לישראל, מוזמן להביט בסרטון הבא: בצהרי היום, מתחת לאנטנה צה"לית. בושה למדינת ישראל: