עברתי בלוג...

לפה.

זה מתחיל ביום ראשון

ארבעה קורסי קיץ עשיתי הקיץ. 

יומה הראשון של מקרה אבוד במכללה

לא אהבתי את הנסיעה באוטובוס (ובנסיעה חזרה בטעות ירדתי בתחנה אחת לפני הנכונה), לא אהבתי את השיעורים (מדובר בקורס קיץ "כלים ליישום בלמידה אקדמית"),שנאתי את המשימות בשיעורים (בעיקר את המשימה בה חולקנו לזוגות והיינו צריכים לשאול שאלות אחד את השני. הבת זוג שלי שאלה אותי כמה שאלות, אני לא שאלתי כלום. אחרי זה כל אחד היה צריך לספר על מה שהוא גילה על השני, והיא אמרה שיש לי אח - למעשה אחות - ושלמדתי בביצפר בשם *שם סודי* - למעשה ב*שם סודי אחר*. לא תיקנתי, כי לפחות היא שאלה אותי שאלות בעוד שאני לא ולמי אכפת),גיליתי שבקורס הזה צריך להגיש עבודות כדי לעבור (בתמימותי חשבתי שצריך יהיה רק לבוא לשיעורים),חזרתי לעיסוקי משחר הימים (לצייר במחברת - למעשה בתיכון ציירתי בעיקר על השולחן, אבל אני לא חושבת שהמורים במכללה ירשו לי לעשות זאת). - מקרה אבוד -

ציוניי

המקצועיח` לימודהציון במיליםהציון במספריםאנגלית5טוב84תנ"ך2טוב מאוד88הבעה עברית2טוב מאוד87מחשבת ישראל1טוב מאוד90ספרות2טוב מאוד86מתמטיקה4טוב84כימיה5טוב מאוד91ביולוגיה5טוב מאוד85היסטוריה2טוב79אזרחות1טוב79אלו הציוניים החיצוניים שלי בתעודת הבגרות. קיבלתי את תעודת...

מופע חי בכיכובי

הלכתי למרפאה לבריאות הנפש. היה שם איש מפחיד שעשה קולות מוזרים ונופף בידיים. רק ההמתנה הייתה מסריחה. אחרי חצי שעה המתנה מישהי אמרה לי להיכנס לחדר, בו לפני זמן לא מועט היו לי שתיים או שלוש פגישות עם פסיכיאטרית. הפעם בחדר לא הייתה פסיכיאטרית, היו חמש או שש נשים וגם הפסיכיאטרית. הן אמרו לי לדבר עם אישה מסוימת. אני שכנעתי אותן שאיני מוכנה לדבר כשהן כולן שם רק אחרי ששאלתי בכעס אם זה מופע חי. אז נשארו שתיים, בנוסף אליי. עוד פעם נשאלתי הרבה שאלות מעיקות. בסוף אמרו לי להמשיך לקחת ציפרלקס, שיתקשרו אליי ושהיה נעים לפגוש אותי.זה קרה לפי כחודש, ועדיין לא התקשרו. זה בסדר מצידי כי איני רוצה לחזור לשם.- מקרה אבוד -

רגישות...

"אם שני אנשים שואלים אותך אם את מקבלת דמי נכות, אולי זה אומר שאת נראית נכה..." (מקרה אבוד, אירועים מהחיים, 29 בדצמבר 2006).פגישה עם פסיכולוגית. היא אומרת שאני צריכה לחשוב על סיבה לפטור משירות צבאי ולדבוק בה. אני אומרת שכבר חשבתי על סיבה, תת משקל (באמת אמרתי את זה לכמה נציגי חברות כוח אדם בטלפון: "בזמנו הייתי בתת משקל". גם עודף משקל אמרתי פעם אחת)."חה חה חה," היא צחקה. "את צריכה סיבה אמינה, את ממש לא נראית בתת משקל, חה חה.""הייתי פעם בתת משקל," אמרתי בעלבון מה... וזה פחות או יותר היה הדבר האחרון שאמרתי לה באותה פגישה. הסתגרתי...היא שאלה: "מה את חושבת?", "מה קורה איתך?", "מה את חושבת?", וכן הלאה, מדי כמה דקות. ואני הסתכלתי על דברים שונים בחדר ושתקתי...הטיפול הפסיכולוגי כנראה לא עוזר לי.הטיפול התרופתי כנראה לא עוזר לי.שו...

רוצה למות

פעם הייתי כותבת כל יוםאפילו כמה פעמיםפעם הייתי מחברת שיריםחלקם יצאו די יפיםפעם הייתי קוראת הרבהספרים מכל מיני סוגיםזהו אין לי רעיונות להמשך. עדכון:אני עדיין מובטלת. ביררתי לגבי קורסים ולא נראה לי שאני הולכת ללמוד אחד.הייתי אצל פסיכיאטרית במוסד לבריאות הנפש. בפגישה הראשונה היא אמרה שאין לה בעיה לתת לי אישור לשירות לאומי, אבל היא צריכה לברר אם הם נותנים כאלה אישורים. בפגישה השנייה היא אמרה שקודם אני צריכה לעבור טסטים פסיכולוגיים ואחרי זה ייקבע אם ייתנו לי אישור לשירות לאומי ולגבי לקיחת תרופות.עברתי חלק מהטסטים, ביום ראשון יש המשך.הפסיכולוגית חושבת שאני לא מוכנה לשירות לאומי.אני תוהה אם אם אעבור לרופא משפחה אחר, הרופא החדש ייתן לי אישור בריאות, הדרוש לשירות לאומי, ולא יאמר שהוא צריך אישור מפסיכיאטר/פסיכולוג, כמו הרופאה הנוכחית. לא בכל העמותות דורשים אישור מפסיכיאטר/פסיכולוג ממי שקיבל פטור על נפשי, בכל העמותות...

בפעם הבאה אסבול בשקט

הבטן שלי התחילה לכאוב, ממש חזק.שתיתי את מעט החלב שהיה במקרר. זה לא עזר. התקשרתי לאמא שלי כמה פעמים כדי לספר על זה. היא לא הרימה את הפלאפון.גם התפנות בשירותים לא עזרה.אבא שלי חזר מהעבודה ויידעתי אותו בבעייתי. הוא שאל אם אני רוצה ללכת לקופת חולים.אמרתי שאיני מסוגלת.הוא הזמין את מד"א. כשכעבור עשרים דקות מד"א הגיעה, לא כאב לי יותר. שני אנשים הגיעו. שאלו אם אני רוצה לנסוע לבית חולים.אמרתי שלא.מדדו לי את לחץ הדם ואת הדופק, ואמרו שהם תקינים (האומנם דופק 80 זה תקין??).שוב שאלו אם אני רוצה לנסוע לבית חולים, לעשות בדיקות.שוב אמרתי שלא.מילאו מסמך בעזרתו של אבא שלי."היא בצבא?""לא. היא השתחררה.""לומדת?""לא. היא מחפשת עבודה." מי ביקש פירוט? מי??!?!אמרו שזה יעלה שלוש מאוד שקלים, אבל אפשר להתקשר למישהו כדי שיתחשב במצב ויוריד את המחיר. אבא אמר לי לכתוב מכתב למישהו הזה.בפעם הבאה  אסבול בשקט.-מקרה...

עבר הרבה זמן מאז העדכון האחרון

זה עדכון בתחום התעסוקה. אולי יבואו גם עדכונים בנושאים אחרים (מחשב, טיפול).חזרו אליי עוד אנשים. זה הלך בערך ככה:מישהו: הרבלייףאני: בייאני: לא, אין לי ידע בתחום הביטוחמישהו: ביימישהו: הרבלייףאני: בייאני: לאמישהו: צריך רכב. ביימישהו: הרבלייףאני: בייאני: מנסה לדבר באנגליתמישהו: (באנגלית) צריך אנגלית טובה. ביי.ויש את שני המקרים יוצאי הדופן - בכך שלא הסתיימו בשיחה טלפונית:הראשון:התקשרו מ"אופיס דיפו" אמרו לבוא לראיון ב"חוצות המפרץ". אמרתי שאבוא....

בשוק העבודה

מספר הצעות מועמדות למשרות (הצעתי דרך אינטרנט בעיקר): מספר גדול.מספר תגובות להצעותיי: 5:תגובה ראשונה: התקשר אליי מישהו שנשמע עסוק וממהר. הוא הזמין אותי לראיון. היה בכוונתי ללכת לראיון, עד ששלחתי SMS עם שאלות למספר שהאיש נתן לי, כדי שאשלח אליו SMS עם שם ומספר פלאפון ביום הראיון, ובתגובה הוא התקשר אליי ודיבר איתי בעוד יותר חוסר סבלנות והתברר לי שמדובר בעבודה בחברת "הרבלייף" (או בחברה ששמה רק נשמע דומה לזה, ובמקרה כזה אולי חבל שלא הלכתי) - חברה עם מוצרים להרזיה שעוסקת בשיווק רשתי. עוד על התגובה הראשונה: פה. תגובה שנייה: התקשרתי למישהו שהשאיר לי הודעה בפלאפון, אמרו שמחפשים אנשים למכירה פרונטלית או משהו. שאלו באיזה משרות אני מעוניינת. אמרתי שבמשרות כגון נציגת שירות לקוחות...

איזה מין טיפול

יום שישיהייתה לי פגישה ראשונה עם פסיכולוגית. קיבלתי רשימת מטפלים שיכולתי לבחור מביניהם. בחרתי בפסיכולוגית קלינית חינוכית, שעובדת קרוב למקום מגוריי. הייתה רק עוד פסיכולוגית אחת ברשימה שהתאימה מבחינה גיאוגרפית.אמרתי שאני צריכה אישור שאני יכולה לעשות שירות לאומי. היא שאלה אותי שאלות ורשמה משהו על דף. אחרי כן היא אמרה ש:לא תיתן לי אישור, כי אינה חושבת שאני יכולה לעשות שירות לאומי; אני משדרת עצב ולא נראית חיה - וואלה אני גופה; אני מנותקת - וזה רע, כי...?צריך לעבוד קשה כדי להוציא ממני תשובות;גם אם היא הייתה נותנת לי אישור, לא היו מקבלים אותי לעמותה;גם אם יזמינו אותי לראיון עבודה - מה שלא סביר, כי אין שירות צבאי/שירות לאומי בקורות החיים שלי - לא יקבלו אותי, בגלל הדברים שצוינו קודם וכי ישאלו אותי למה לא שירתתי בצבא/עשיתי שירות לאומי ו"זה לא משהו שאני רוצה לשתף בו אנשים אחרים" ו"כי חושבים שאני...

חרא (זאת ברירת המחדל)

יום שלישיקיבלתי הפנייה אחת בלשכת התעסוקה, לתפקיד מזכירה ב"טיב טעם". הייתי צריכה לגשת למנהלת החנות, והתכוונתי לעשות זאת. ברם ביום חמישי - יום בוא התכוונתי ללכת לחנות - אימי אמרה שהתקשרה ל...

מי יקבל אותי??

שבוע שעבר, יום ראשוןהלכתי, עם אחותי (שהרה בשנית, אגב) ללשכת התעסוקה.הפק...

מובטלת

"יש חיים, אין תקווה" (מקרה אבוד, הרגשות, 4 בספטמבר 2006). משחזרתי הביתה ביררתי באינטרנט לגבי שירות לאומי ויצרתי קשר עם עמותת "שלומית". שלחו לי מסמכים שעליי למלא ולשלוח חזרה. אמרו שאני צריכה לצרף מכתב מפסיכיאטר/פסיכולוג שאומר שאני מסוגלת לבצע את השירות ושכיוון שאני נרשמת בזמן הזה של השנה אולי יעבור הרבה זמן, למשל שנה, עד שימצאו לי מקום. במסמכים בחרתי כתחום התנדבות מועדף "עבודת משרד". אוכלוסייה מועדפת עדיין לא בחרתי. הבחירה היא בין ילדים, נוער וקשישים ושלושתן לא מוצאות חן בעיניי.הלכתי עם אימי לרופאת המשפחה. כדי לקבל הפנייה לפסיכיאטר (אימי ביקשה אחת לעצמה, דרך אגב...) וכדי שתמלא לי דף שרופא משפחה צריך למלא. היא נתנה לי הפנייה. ההפנייה חצי מהודקת אבל אפשר לראות מה כתוב בה. אני אצטט את ה"תלונות", השגיאות כולן של הרופאה:תלונותחולה  ...

כדורים

מבקו"ם נסענו לא לכרמיאל לביתי, כי אם לבאר שבע לביתם של קרובי משפחה, שם שהיתי גם בסוף השבוע של הטירונות, ואליו התפנו אימי, אחותי, בעלה והתינוקת שלהם (גם אבי נסע לשם אך חזר הביתה אחרי כמה ימים כדי לעבוד).זה שאצטרך לחזור לשם הייתה אחת הסיבות העיקריות בגינן לא רציתי להשתחרר. הסיבות העיקריות האחרות הן שחשבתי שיועד לי תפקיד טוב ולא ידעתי מה אעשה במקום.הקב"נית, בעזרת רופא דובר רוסית, דיווחה לאימי בטלפון שמשחררים אותי על נפשי. היא לא אמרה שזה בגלל מחשבות אובדניות, כי ביקשתי ממנה. ומצבי הנפשי היה בשפל השפלים. לכן לקחו אותי לפסיכיאטר, שאחר כך גילו לי בעצם היה רופא אלילים ארור (הייתה השערה שהשתלטו עליי רוחות רעות או משהו כזה...). ולעוד פסיכיאטר שרשם לי כדורים (ציפרלקס). עם בליעת הכדורים עדיין סבלתי מזה שעליי לגור שם ולחלוק חדר עם אימי ולהיות בלי חפציי, עם דגש חזק על המחשב, מזה שנכנסים לי לחדר וגם מייבשים שם את השיער ועל ידי כך מחממים את החדר אף יותר ומיזוג אין בו, מזה שאחותי...

הוא לא רצה בי

המפקדת האישית שלי שוחחה איתי. היא אמרה לי לספר לה כל מה שאני רוצה. אז שאלתי אותה: "לדעתך התאבדות זה פתרון?" "לא..." היא ענתה."לדעתי כן," אמרתי.בעקבות זאת, אחרי שהורדתי את המדים בלילה, נדרשתי ללבוש אותם חזרה כדי ללכת לראיון עם המ"מ (מפקד מחלקה?). הראיון שלו איתי היה ארוך... ביום אחר הוא לקח אותי לרופאה. בעוד יום אחר מפקדת לקחה אותי לקב"נית.השאלות חזרו על עצמן (המ"מ, אגב, שאל הרבה שאלות יותר מפעמיים. לדוגמה: "למה את רוצה להתאבד? על מה הבלוג שלך? רגע, לא הבנתי, למה בעצם את רוצה להתאבד? תני לי דוגמה למשהו שכתבת. את רוצה להתאבד כי...?"):את יודעת למה את פה?למה את רוצה למות?רצית להתגייס?ממה את פוחדת?איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים?יש לך חברים? למה?מה התחביבים שלך? מה את עושה באינטרנט?איך היחסים שלך עם ההורים?את שמחה שעלית לארץ?מה את אוכלת במהלך היום?הקב"נית אמרה שעליי ללכת...

חיי הצבא הקצרים שלי

אני כותבת מספריה בבאר שבע (רחוק רחוק מביתי). אני שונאת את באר שבע.תודה רבה לכל מי שהשקה לי את הבלוג. ותודה רבה מראש לכל מי שימשיך לעשות כן. פרצתי בבכי כשהאצבע שלי נדקרה ונמחצה שוב ושוב על ידי חיילת סתומה במהלך שרשרת החיול, שכללה הרבה המתנה בעמידה ובדיקות בלתי נעימות. אמרו לי שאהיה מנהלת רשת מחשוב. חשבתי שזה נשמע נחמד.פרצתי בבכי גם כאשר לא הצלחתי למצוא את חדר הלימוד של המחלקה שלי אחרי השמירה (אני שמרתי).התקיימתי בעיקר על לחם ויוגורט וזה לא היה נורא...התקלחתי במקלחות משותפות חסרות וילונות ולא שטפתי את פי במי פה מחמת מחסור בזמן. זה כן היה נורא. (בהמשך השתמשתי במגבונים לחים במקום להתקלח ומצאתי זמן למי הפה).דרך אגב, ספוג רטוב בתוך שקית מתחיל להסריח.היה לי חבר במשך כמה ימים. הוא הלך איתי לכל מקום, אפילו למיטה ולשירותים... אני מתכוונת לנשק. לא חיבבתי אותו.חוץ מזה לא...