משולחנה של כרטיסנית

בהמשך לפוסט קודם:   לקראת הטקס המרכזי קיבלתי חומרי גלם:   הזמנות (כל כך חגיגיות ויפות)     כרטיסים, מפוזרים על פני 6 שורות   ולפני מונחת רשימת כל המכובדים והמתנדבים.   איך משלבים / משבצים / דואגים שכולם ירגישו נוח? מי ישב לפנים? מי יותר מאחור? מי לידי מי? מי מכיר את מי?...     אין לי תכנת אולם קולנוע אבל  מתנדבת, אלופה ביישומי מחשב, שבצ'יק יצרה קובץ על פי השורות והכסאות שהעמידו לרשותי. הדבקנו 3 דפים לרוחב על מנת להכיל שורות מלאות ומכאן, שאני אתמודד... לקחתי הביתה כדי שלא יתערבו לי...   העפרון והמחק עבדו במרץ: רשמתי, העברתי, בדקתי, ספרתי שוב ושוב, כמעט שכחתי זוג (אוי לי) אבל המשימה הושלמה. לא נותר אלא לשלב בין החומרים ולשלוח. רק שיגיעו ויהנו.    

המשואה הוירטואלית שלי

 ישראל חוגגת 64 שנים ומיטב נבחרי העם הדליקו משואות בערב יום השואה ובערב יום העצמאות. לא רק לזכר אלא גם ובעיקר לכבוד! לכבוד פעילות חשובה הנעשית בארצינו הקטנטונת, לכבוד האנשים המובילים את אותה עשייה מבורכת. גם אני מבקשת להדליק משואה. משואה  וירטואלית משלי ... לכבוד קבוצת המתנדבים שלנו במרכז המידע והייעוץ לתושב ב"כותר ראשון", בשיתוף ש.י.ל, שנבחרה כקבוצה מתנדבת מצטיינת בראשון-לציון לשנת 2012.  מרכז המידע שלנו ב"כותר ראשון" צעיר. בסך הכל בן 6, ובכל זאת הוא מקבל כ-600 פניות בחודש. במרכז פועלים כ-70 מתנדבים. רובם מגיעים בקביעות, לפחות פעם בשבוע, חלקם מגיע על פי קריאה או צורך (תלוי בנושא בו הם מייעצים). רק שש שנים עברו אבל העשייה מבורכת וההכרה מתבקשת. ולכן, זהו חודש מאי 2012 המיוחד הקרב ובא:   7.5.12 - ייערך ערב הוקרה למתנדבים בהזמנת רשת הספריות והכותרים בראשון-לציון.    21.5.12 - הטכס המרכזי: טכס "אות המתנדב" בהיכל התרבות במעמד ראש העיריה דב צור.                נציג הקבוצה יקבל את "מגן ראש העיר" לשנת 2012.   31.5.12 - המתנדבים מוזמנים לטיול מטעם המינהל לשילוב חברתי בעירייה. טיול מורשת שיחתום את החודש הכל כך מיוחד הזה.   לקראת הטקס המרכזי התבקשנו להזמין את הקבוצה לתמונות משותפות. (ההכנות התחילו בחורף..) שימו לב: רק חצי מקבוצת המתנדבים הגיעה בבוקר המיועד.  קשה לי לדמיין איך היינו מכניסים את כל הקבוצה לפריים אחד אילו כולם היו מתייצבים???    מפגש צמרת: ארבעה עורכי - דין, מבין השבעה המתנדבים אצלינו, התפנו מעיסוקיהם והגיעו:   מימין: עו"ד סיון הכהן - דיני משפחה, עו"ד נחמיה גורל - נזיקין, אזרחי כללי, עו"ד מיכל טרמצ'י - דיני משפחה,          עו"ד ליאור קרן - דיני עבודה.   הזדמנות להצטלם עם פנינה שריג, (ראשונה מימין) רכזת המתנדבים המסורה בעיריית ראשון-לציון:   "מינגלינג", מתנדבים שמחים להיפגש ומנצלים את ההזדמנות להתעדכן, לשתף, ואף להתייעץ:    היועצת: אתי אפרת, בנושא הביטוח הלאומי                                        שתי מתנדבות (שהן במקרה גם שכנות), שני דורות. להתנדבות אין גיל!  דיון מקצועי בין עורכי-דין.    תמונת הדמייה של "הדבר האמיתי".. עורכי דין ב"פוזיציה" שגרתית.   כמה שאני גאה ושמחה בחבורת המתנדבים היקרה "שלי" הראויה לכל הוקרה והערכה.  לתפארת מדינת ישראל...   "משולחנה של אילנה" מבטיח לתעד ולשתף, כל אירוע בנפרד!

אמא: " קייטרינג אילנה"

בהמשך לפוסט קודם: בערך חודש לפני מועד הצילומים, שנקבעו לחוה"מ פסח, שאלתי במה אני יכולה לסייע? אם בכלל. האם יש תפקיד בשבילי? התשובה לא אחרה לבוא: ההפקה צריכה אוכל. מה אוכל? איזה אוכל? כמה אוכל? אנחנו צריכים ארוחת בוקר, ארוחת צהרים חמה, שולחן קפה וכל הכרוך בו ונישנושים זמינים לכל היום. בכמה ימים מדובר? שלושה ימים קצרים לבנייה והעמדת התפאורה (רק שולחן שתיה ונישנושים) ושלושה נוספים - ארוכים במהלך חוהמ"פ. "מה להכין? מה מקובל להגיש בימים שכאלה? לכמה אנשים?" "ההפקה תדבר איתך". (ההפקה = סטודנטית  שנרתמה לסייע לימי הצילומים). אחרי שההפקה דיברה איתי הבנתי: מזל! מזל שמילאתי את הפריזר לפני החג בחומרי גלם (בשר) בסיסיים מזל ששריינתי שבוע חופש מהעבודה.... מזל שחשבתי קדימה על מצרכים ש"אולי" יהיה צורך בהם והעמסתי על המכונית ועל הבית.   לפני תחילת הצילומים שאלתי את המפיקה בפועל כמה אנשים צריך להאכיל. זה התחיל מ-10, עלה ל-12 ומשם ל..15. אני: "באיזו שעה צריך להגיע?"  המפיקה: "בשבע וחצי בבוקר עם המצרכים של ארוחת הבוקר ובצהרים (בתיאום עם ההפקה, לפי קצב הצילומים) עם האוכל החם." אני: "למה כל כך מוקדם? החברה' מגיעים ישר לשולחן האוכל?" המפיקה: "כן. רצוי. ככה זה בהפקות." סיכמתי עם ההפקה שהם דואגים לגבינות ולירקות של הבוקר ואני אגיע עם ארוחת הצהריים. אין לי זמן מיותר לעמידה בפקקים  בדרכים. (אחרי יומיים של נסיעות: למה סגרו את הירידה במחלף רוקח??? )  אם כך, איך מחשבים כמויות? גוגל הטוב סייע לי: השף רון (שפאץ) כהן, כתב באחד המאמרים אמנם כהכנה לליל הסדר אבל מהו ההבדל בין אנשים רעבים בארוחת חג לבין אנשים רעבים על סט של צילומים? לאחרונים (לקוחותי) מן הסתם צריך להכין יותר.. בשר: אם מוגש סוג אחד, 200 - 220 גרם חומר גלם נקי לחלוטין אמורים להספיק לכם,     בעוד שאם אתם מגישים מספר סוגי בשר אז 240 - 260 גרם . ירקות כתוספת: 110- 120 גרם חומר גלם נקי ומוכן לעבודה אם אתם מגישים סוג אחד, ו-150 גרם אם אתם מציעים     שלושה סוגי ירקות. תפוחי אדמה ובטטות: 220 גרם ירק לא קלוף, אם אתם מגישים סוג אחד בלבד.    אם יש יותר מסוג אחד של פחמימה כתוספת אפשר להוריד את הכמות ל-130 גרם לאדם. אורז: 50 גרם (רבע כוס) יספיקו אם יש עוד תוספות בעוד ש-70-80 גרם יספיקו כתוספת אחת. סלטים חיים: 100 גרם סלט בסה"כ שמורכב מ- 20 גרם עלים (חסה או בייבי) ומ-80 גרם ירקות מעורבים – מלפפונים,    עגבניות, שומר, גזר, פלפל ועוד. סלטים ממרחיים:  בין 100 - 130 גרם לאדם, תלוי במבחר. קינוחים: פרוסה נדיבה של עוגה, 150 גרם פירות נקיים ומוכנים לאכילה.    בבוקר הראשון נכנסתי במרץ למטבח, חברתי י. המקסימה הצטרפה וביחד "תיקתקנו" ארוחה לא רעה בכלל. אבל, כפולניה מצויה, כל הדרך לתל-אביב ניקרה בי המחשבה, האם הכנתי די בשביל כל כך הרבה חברה' צעירים, נמרצים ובעלי תיאבון בריא. הגעתי אל אולפני אוניברסיטת תל-אביב. בשער הזדהתי כ"קטרינג" של ההפקה. הסיסמא עבדה . החברה' באולפן הבינו מיד שאני אמא של... ספקית המזון.  את התקרובת  אהבו, התחשיב הכמותי היה כמעט מדויק, כמעט = יותר מדי. שזה, מבחינתי, מצויין.   ביום השני היה לי הרבה יותר קל, להוציא כמה תקלות בלתי צפויות: אחד  צמחוני השני רגיש למוצרי חלב השלישי...  לא חשוב. הסתדרו.   ביום הראשון האכלתי "רק" את משתתפי ההפקה של בני. מגיע להם! הם עובדים קשה, מקדישים ימים ארוכים בהתנדבות ובמקרה דנן, אפילו ויתרו על חופשת פסח. אתמול.. התווספו חברים מחדר העריכה למטה (השמועה עברה... )  וכך נראה המזנון המאולתר.    הכי כיף היה לשמוע אותם ובעיקר את אחד השחקנים מהמוכרים בברנג'ה, מתלהבים: "אוכל בייתי?"..."וואוו". {אחד הסטודנטים לחש לי שבהפקה קודמת בקושי קיבלו לחמניות עם נקניק...}   כך נראו אנשים שבעים:מימין: במאי הסרט אור שקולניק. במרכז: השחקן משה פרסטר (שחקן בהתנדבות!) ובנו החמוד שמאד נהנה לראות את אבא משחק וישב בשקט בשקט.   טרום חזרתי הביתה עם הארגזים הריקים, כשאני מחשבת ש-2/3 הפקה מאחורי, התבשרתי: הוספנו עוד יום צילומים... נדבר איתך. בחישוב זריז, אני רק באמצע. מזל שיש לי באמצע יום חופש. "קייטרינג אילנה" נמצא ראוי להזמנת עבודה נוספת.   ביום השלישי: נחשו איזו מנה חוסלה לחלוטין? יש מי שתפס מושב נורמאלי ויש מי שישב על מדרגה או על אבן. העיקר...הפסקת אוכל באויר הצח.      

ארכיבאות מדור לדור...

אחדים מקוראי לבטח זוכרים שבני הצעיר הנו סטודנט לקולנוע. כבר כתבתי עליו בעבר. בשעה טובה "הגענו" אל פרויקט הגמר. הסרט הגדול. הסרט המדובר מזה חודשים רבים. הסרט עליו עמל הקולנוען כל כך קשה. התסריט אושר כבר מזמן. מציאת ה"לוקיישן" (סביבת הצילום) היתה מאד בעייתית. הוא חיפש מקום מסויים וכל המשפחה התגייסה לסייע. בשלב זה אסור לי לספר על איזה סרט מדובר להוציא העובדה שחלקו מצולם בתוך ארכיון. לצורך העניין היה צריך למצוא מקום מתאים לצילומים. מקום שבעליו יסכים ויאשר להשתמש ברכוש שלו. ראשונה לממליצות הייתי אני, כי הבמאי (קרי, הסטודנט) חיפש ארכיון גדול. שורות שורות של מדפים. מאחר ולאמא יש הסטוריה של עבודה בין מדפים אם בארכיונים ואם בספריות, לקחתיו אותו לראות כמה כאלה: מחסן ספרים בעבודה...קטן מדי, מתחם נוסף בבניין...לא מתאים. לקחתי אותו אל שני מקומות עבודה קודמים בהם עבדתי במהלך הקריירה המקצועית...לא התאימו. דודה לקחה אל אולם שנראה לה מתאים עבורו במקום עבודתה...לא התאים.  דוד אחר ניסה לעזור עם מחסן "האנגר" במושב. וכך, עוד אחד ועוד אחד.. למה לא התאים? כי המקום צריך להיות גדול ומרווח על מנת לאפשר למצלמות להתנועע בחופשיות, בזוויות הנכונות, וצריך להכיל X אנשים, ו-X שורות של מדפים, ושהמדפים יהיו ריקים על מנת להניח עליהם ארגזי קרטון, ושיהיה פנוי לשימוש במהלך מספר ימים רצופים, דהיינו שלא יסתובבו בו אנשים שאינם קשורים לסרט, וש... וש... וכשכבר כמעט התייאש הציעו לו להשתמש באולפן של האוניברסיטה ולבנות שם את התפאורה. המקום התאים אבל מדפים...אין שם. המממ. פרויקט בפני עצמו. אסף, שאל, קנה, משומשים במצב טוב, חלקם מיועדים להחזרה! השיג רכבים וכח אדם, בני משפחה וחברים. והנה, יש כבר סט צילומים, יש כבר תפאורה, ומסתבר שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ... כאילו נולד ארכיונאי אתמול הוזמנתי (בתפקיד... על יסופר בפוסט הבא) לבקר ביום הראשון של הצילומים. ידעתי שאני עומדת לבקר בסט צילומים שנבנה כארכיון, לא עלה על דעתי עד כמה בני "ספג" וזכר תמונות מביקוריו במקומות עבודותי הקודמים ועד כמה התפאורה תראה אמיתית. הבוקר קיבלתי אישור לצלם קטעים מסויימים בתנאי שלא יראו בהם אנשים, בלי ציוד הפקה וללא כל רמז למהות הסרט... הבטחתי והנה אני מקיימת. התפאורה עשויה ממספר קירות מושקעים כאלה.. אפילו הפריטים והסימונים על המדפים נראים אמיתיים. כאילו נולד למקצוע!(הארכיבאות )         המגירות האלה, כאילו הועתקו משני מקומות שונים בהם עבדתי בעידן התיקיות הפיזיות ותפסו כל כך הרבה מקום.   אגב, אם לא הבנתם, אין זה סרט עלילתי באורך מלא. מן הסתם הוא לא יוצג בבתי הקולנוע. מדובר בסרט באורך כ-20 דקות הכרוך בעבודה של ימים ושעות הכנה רבים מאד. השבוע עובדים רק על חציו הראשון. נושא הסרט יסופר כשאקבל אישור. הפתעה לקוראי המבוגרים. הפוסט הבא בדרך...             

הערב פתיחת תערוכתה של עו"ד אביגיל טויזר- וינר ז"ל

בשעה שמונה בבניין עיריית ראשון-לציון.   על התערוכה בפוסט קודם. כאן

בית זית - הפתעה וגם המלצה

חברתי ד. בחרה ואני התלהבתי. את יום הולדתה נחגוג השנה בטבע ולא בשאון העיר, מה גם שבחרנו בחופשת פורים, לא בדיוק העיתוי האידאלי למחפשות סביבה שקטה. בעקבות המלצה נסענו לחפש מסעדה בבית זית, מושב בדרך לירושלים. יצאנו לדרך במזג אויר נפלא. כביש פתוח, נוף ירוק, אויר צח, שמש זורחת, שמים בהירים. יום מקסים באמצע חורף מבורך, אמיתי. בהגיענו לישוב בית זית( כביש מס. 1. פניה ימינה במחלף מוצא), מעבר לעיקול, נגלה לעינינו נוף מרהיב. זה נראה כמו אגם גדול, מלא מים, משהו לו לא ציפינו ועליו לא ידענו. לרגע נשכחה המסעדה. עצרנו בצד הדרך, אחרי שורה של רכבים שכבר חנו במקום והתחלנו ללכת בעקבות הנוף. ד. עם עקבים ושתינו לא בדיוק עם בגדי הליכה נוחים.   אני מתקשה בבחירת התמונות הכי.. ולכן הנה לקט. להזכירכם, לא הגענו עד הסכר ולכן הקובץ חסר! ומחכה לכם להשלמה {אגב, לא פסחנו על המסעדה. המשך...למטה.}       כאן גרים ברי מזל הצופים יום יום אל הנוף הקסום הזה    מפת האיזור:  השביל נוח להליכה, כבוש, רחב, מתאים למשפחות. מלמעלה ראינו שלאורך שפת האגם יש שביל נוסף למטיילים היורדים למטה. ויתרנו על הירידה אבל "סימנו" את המקום לביקור חוזר. במהלך הטיול התברר לנו שאין זה אגם אלא מאגר מלאכותי. מאחר ולא למדנו על המקום מראש, עשיתי זאת בבית. הציטוט הבא לקוח מאתר בית-זית: כמעט מדי חורף, אחרי מנות גשמים מכובדת, תושבי מושב בית זית שבהרי יהודה מקבלים אגם פרטי, ממש מתחת לחלונם. האגם נשאר איתם לזמן קצוב, בקצה האביב ייעלם האגם, המים יועברו ב"צינורות המקובלים" להשקיית שטחים חקלאיים. בינתיים האגם מעניק מראה אירופאי לסביבה.בתחילתו, סתם שביל, נמתח מעל מדרונות מיוערים בהרי יהודה. לצידו חורש אורנים צפוף, ביניהם מציצים בתי שכונה ירושלמית שלווה, מוצא הקטנה. בכניסה לשביל שער ברזל, פתוח, שני עצי ברוש כבדי סבר מנידים צמרתם לשלום. למטה בעמק, נראים קוביות זעירות, בתי הישוב בית זית, מקושטים בגגות אדומים. כעשר דקות הליכה והנוף משתנה, בתחילה, מתגנב לתמונה בתחתית העמק זנב כחול, עוד דקה של הליכה ונחשף המראה היפה, הזנב הכחול הוא קצהו של אגם גדול, שנח בשלווה, מותח את צבעו הכחול ונושק לחורש האורנים בצד אחד ולבתי הישוב מצידו השני.חובקים אותו רכסים ירוקים הגולשים אל העמק צורתו מזכירה בומרנג ענק, שנח בתחתית העמק. בתי מושב בית זית משתקפים במים וגם שיירת עננים לבנים הנעה לאיטה בשמיים ומשתקפת על פני האגם. התמונה הפסטורלית כאילו לקוחה מצילומי לוח שנה היישר משוויץ היפה.   הנה לינק אל הויקיפדיה ובו הסבר מאד מעניין. באתר חב. מקורות.   גיגלתי ומצאתי שיש דרך גישה נוספת אל האגם: נוסעים בכביש מס‘ 1 עד מחלף הראל ופונים ימינה. חוצים את מעוז ציון וממשיכים עד כיכר הסטף, בה פונים שמאלה לכיוון עין-כרם בכביש מס‘ 395. נקודת ההתחלה נמצאת לקראת סוף הירידה, ולפני חציית הגשר. פונים שמאלה לכיוון הבסיס צבאי, ומחנים את הרכב ברחבה.  וגם טיול לרוכבי אופניים.   שמחות וטובות לב המשכנו אל היעד המקורי - מסעדת "דרך הגפן".  (באתר המסעדה תוכלו לראות צילומים מרהיבים לצד תפריט עשיר ועוד...) מסעדה חלבית טובה, כשרה, בתוך גן פורח, מתאימה לכל עונות השנה. אגלה לכם סוד: המלצרית סיפרה שבחוה"מ פסח, או טו טו...המסעדה תהיה פתוחה עם תפריט מיוחד וכשר. אם כך, חברים, אין לכם מה לחשוב פעמיים... סעו אל בית-זית, רדו אל האגם, אפשר לערוך למטה פיקניק ואפשר גם אחרת... לאכול במסעדה.  צלמו ושתפו!  גיגלתי ומצאתי שיש דרך גישה נוספת אל האגם: נוסעים בכביש מס‘ 1 עד מחלף הראל ופונים ימינה. חוצים את מעוז ציון וממשיכים עד כיכר הסטף, בה פונים שמאלה לכיוון עין-כרם בכביש מס‘ 395. נקודת ההתחלה נמצאת לקראת סוף הירידה, ולפני חציית הגשר. פונים שמאלה לכיוון הבסיס צבאי, ומחנים את הרכב ברחבה. המלצה נוספת: טיול לרוכבי אופניים. בילוי נעים

חשבון החשמל...אימת הציבור הישראלי

בעיצומו של הקיץ, בימי המחאה החברתית, הצעתי פתרונות לשימוש מופחת בחשמל. לא כולם אהבו את ההצעות שלי (לגיטימי). היו תגובות שתיקנו אותי בצדק בנוגע לחיבור לתעו"ז (מכל מלמדי השכלתי). השבוע נכנסו החשמל לחודשים ינואר - פברואר 2012 אל תיבת הדואר. חודשים די קרים לכל הדעות. פאניקה גורפת. אזרחים כועסים. בחיל ורעדה חיכית לשלי. הוא התמהמה בגלל הוראת קבע. היום הגיע החשבון שלי. לפחות פעמיים התבוננתי בספרות שליד "סה"כ לתשלום".   חברים יקרים חשבון החשמל הנוכחי שקיבלתי הוא הנמוך ביותר שהיה לי מאז אותו יולי בו כתבתי על חסכון בחשמל. אל תכעסו עלי... אבל זה אמיתי! 120 ש"ח פחות מהחשבון הקודם.   אין לי הסבר מיוחד. לא ישבתי בחושך, כן הדלקתי מזגן/נים, וגם אפיתי וכן כיבסתי ואפילו ייבשתי. אבל..עם יותר תשומת לב והרבה מ ו ד ע ו ת!   אל תכעסו עלי שנית...אינני באה לעודד את חברת החשמל להמשיך ולהעלות תעריפים, אבל... שכל אחד יעשה את החשבון שלו וימצא את הדרך לקצץ איפה שניתן. כי, ניתן.   הנה לינק למאמר שכתבו מירב קריסטל ובילי פרנקל ב-ynet: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4199377,00.html   בתכנית: לרכוש קומקום להרתחת מים על גז. כי החשמלי הוא בזבזן סדרתי. מסתבר שעדיין יש בחנויות שורקים כאלה, כמו של פעם. עם עיצוב חדשני. האם הוא יעלה יותר מ-120 ש"ח...    

בתים מתחפשים בראשון-לציון - פורים 2012

אני ממליצה להורים, לילדים, לסבים ולסבתות לבקר החל ממחר, בראשון-לציון כי.. מוזיאון ראשון לציון הכין לכם הפתעה לכבוד חג הפורים.  130 שנה אנו מכירים את בית הייסמן, הקיוסק המיתולוגי, בית הרוקח, מגדל המים, עמוד הפעמון ובניין המוזיאון. בפורים השנה גם ותיקי ראשון לציון לא יזהו את המבנים ההיסטוריים של ראשון- לציון. לכבוד חג הפורים וחגיגות 130 לראשון-לציון מוזיאון ראשון-לציון יערך הפנינג פורים ראשון מסוגו בישראל בין הימים חמישי לשבת 8-10 למרץ.  במהלך שלושת ימי ההפנינג יתחפשו מבנים היסטוריים על ידי אמנים מצוות  URBAN  INNOVATORS DREAMFIELDS בשיתוף הקהל. כל בניין ילבש צורה חדשה צבעונית ומופלאה על ידי צוותים של בני נוער, אמנים ומעצבים. מוזיאון ראשון לציון יתחפש לכבוד פורים למכונת זמן מטורפת ובה טירה מכושפת, קרקס מופלא וג'ונגל פרוע. הילדים שבינינו ייהנו ממגוון פעילויות יצירה בין הפעילויות: מייצרים פתיתי שלג, בונים עץ ממתקים, מציירים ציורי קיר, מתחפשים לדמויות , מטמון במוזיאון ועוד.

הערב פתיחת התערוכה של עו"ד אביגיל טויזר-וינר ז"ל

בתחילת חודש מרץ כתבתי על אביגיל. אני מבקשת לפרסם פוסט זה שנית, תזכורת לגבי התערוכה שלה שנפתחת הערב בבניין עיריית ראשון-לציון בשעה שמונה בערב הנה הפוסט הקודם מ- 6/3/2012:   בשבוע שעבר כתבתי על פטירתה של עו"ד אביגיל טויזר-וינר ז"ל, מתנדבת במרכז המידע שלנו.   כשהגעתי אל בית המשפחה במהלך השבעה מצאתי, להפתעתי, שעל קירות הבית תלויים ציורי נוף צבעוניים, ציורים פרי יצירתה של אביגיל וחתומים על ידה. שיחה קצרה עם המשפחה הבהירה לי שאביגיל חידשה, במהלך שנות מחלתה, תחביב מילדות. נזכרתי שבביקורי אצל אביגיל, בסמוך לתחילת גילוי המחלה, היא סיפרה לי שהיא מעוניינת להשתתף בקבוצת ציור באחד ממועדוני האגודה למלחמה בסרטן, אלא שהנסיעה לתל-אביב קשה לה. לא ידעתי שנמצא פתרון טוב בקרבת הבית.   אביגיל חזרה לציור בבית החולים, שם ציירה בין טיפולים.  מאז ינואר 2011 הגיעה אליה בקביעות נציגת "יד-שרה", מתמחה בתראפיה באומנות. הן עבדו על הציור ביחד, בביתה של אביגיל. . היצירה נגדעה שבוע לפני מותה של אביגיל, כאשר תש כוחה. השבוע קיבלתי שיחת טלפון מרגשת מבעלה של אביגיל. הוא סיפר לי שעבודותיה של אביגיל יוצגו החל מה-2.4.12 בתערוכה בבניין עיריית ראשון-לציון. אוצרת: אפי גן.   יצרתי קשר עם מירי התראפיסטית ושוחחנו על התערוכה ועל יצירתה של אביגיל. מירי ציינה בפני שאביגיל קראה למפגשי היצירה הללו: "שעות של חסד..". התערוכה תיקרא:"נופים הם לפעמים געגועים ל...".   הנה 3 ציורים פרי מכחולה אביגיל:          

ישראל לא מתייבשת! חורף 2012

ישראל שלנו לא היתה כל כך ירוקה מזה מספר שנים.   לא ראיתי את השלג הלבן, לא נסעתי אל שפע המים הזורמים בצפון, אבל... ראיתי הרבה ירוק הנה מספר דוגמאות מהשפלה הפנימית:   ערפילים וצמחיה טבעית בין מכבים לרעות:   אמנם הצמחיה בשדרה מלאכותית אבל החורש מעבר לכביש אמיתי טבעי לגמרי.   יום בהיר , שדות ירוקים.   רקפות גאות בגבעת הרקפות - תל שחר גם הכביש הרטוב איננו משקר. כאן ירד גשם, והרבה!   את התוכי הירקרק הזה בין ענפי הברוש הירוק והרענן אני רואה בכל יום מחלון ביתי, אותו ואת חבריו ללהקה: